המתכון לכישלון ביחסים  - פרשנות פסיכולוגית.

[כתבה שנכתבה לגיליון של "עולם קטן" ירחון לצעירים]

לסיכום הסדרה על יחסי הורים וילדים אני רוצה ללמד אתכם את העיקרון החשוב ביותר ביחסים בין הורים וילדיהם, וביחסים בכלל על פי הגישה של כוונה אימון יהודי לתוצאות, והוא העיקרון הישן והטוב של לדון לכף זכות. אם אני מסוגל לדון מישהו לכף זכות יהיו לי יחסים טובים איתו, נקודה!.

אבל, אנחנו תמיד מבינים את עצמנו טוב יותר מאת הצד השני. כאשר אנחנו כועסים אנחנו 'פשוט לא מבינים' למה הוא מתנהג ככה, איך הוא לא רואה מה הוא עושה לי?! ולא יכולים לדון אותו לכף זכות.

אם נצליח להבין את הדינמיקה של ויכוחים נוכל לצאת ממנה בקלות.

ובכן מה קורה בויכוחים או בסכסוכים ארוכים בין הורים וילדיהם, מתחילות האשמות הדדיות. האשמות ההדדיות הן משני סוגים עיקריים, השמצות מוסריות והשמצות פסיכולוגיות.

האשמות מוסריות

לא אכפת לך ממני, אתה חושב רק על עצמך, אתה חסר אחריות, אם היתה בך טיפת יושר היית מודה ש... וכדו' אתם בטח מכירים את זה. כן למעשה אנחנו מאשימים את השני בהפרת ערך חשוב כלשהו כמו אחריות, כבוד, יחס לזולת, אמונה, יושר וכו'.

השמצות פסיכולוגיות

זה שאתה לא מסוגל להתמודד עם ה... זה לא סיבה שתוציא את זה עלי.

חוסר הביטחון שלך גורם לך להגיד...

בגלל שאתה מקנא ב... אתה לא מסוגל לחשוב בהיגיון...

כל האשמה פסיכולוגית כוללת בתוכה גם פגם מוסרי, אולם מה שחמור יותר בהאשמות פסיכולוגיות, הן ש'ניתוח האישיות' שעושים אחד לשני, נתפס יותר בקלות בתודעתו של המושמץ והוא מתחיל להאמין בו. כשאנחנו משליכים כלפי מישהו הסבר על הסיבות שהוא מתנהג, יותר קשה לו להילחם בזה.

למעשה זו אחת מהשיטות הנפוצות ביותר היום להתייחס לאנשים, בכל כתבה בעיתון שמתארת מישהו תוכלו למצוא אבחנות פסיכולוגיות, על מה יש באישיות שלו שגורם לו להתנהג כך. כל זה הוא חלק מהתרבות הפסיכולוגית שבתוכה אנחנו חיים, ושולטת בכיפה במאה השנים האחרונות.

תוכלו לשים לב שההשמצות הפסיכולוגיות שאמרו לכם הם המרגיזות ביותר, והסיבה היא שפרשנות פסיכולוגית למעשים שלי היא תמיד מוציאה אותי קטן, ופחות ערך.

אני כבר לא עושה את מה שאני רוצה, אלא דחפים בלתי מודעים או בלתי נשלטים מנהלים אותי. התפיסה הזו היא טעות קריטית, המבוססת על טעות גדולה אחרת, אנחנו רגילים לחשוב שאם נבין את הסיבה הפסיכולוגית להתנהגות שלנו נוכל לשנות אותה. ברוב המקרים קורה ההיפך, ההסבר הפסיכולוגי שלי כובל אותי, הוא משמש כאליבי לא להשתנות, ואנו נוטים לשקוע בתוכו, וכך הנבואה מגשימה את עצמה. דוגמא מובהקת היא אבחון כלקוי למידה שברוב המקרים האבחון גורם לתלמיד להאמין שהוא 'דפוק עם דיפלומה', ולהפסיק להאמין בעצמו, עד כדי כך שלהערכתי ברוב המקרים התועלת שבאבחון קטנה מהנזק לתודעה.

אנחנו זקוקים לאבחון של היתרונות שלנו ולא של הבעיות שלנו, ואז גם הנבואות הללו יגשימו את עצמן.

הסוד בפיתרון של יחסים הורים וילדיהם נעוץ ביכולת שלנו לפרש אותם פירוש חיובי ומעצים.

המתכון להצלחה ביחסים – התיחסות לערך שחשוב לאחר.

הנחת היסוד היא שמה שמניע אותנו אלו ערכים חשובים שאכפת לנו מהם, מה שאנחנו רוצים מניע אותנו. אנחנו מתווכחים עם אחרים כי אנחנו מגינים על ערך שחשוב לנו, וגם הם עושים אותו דבר. כל עוד אנחנו מאיימים על הערך שחשוב לצד השני הוא ימשיך להילחם.

סיפור

הגיע אלי אימא מודאגת שביתה בת ה17 הפסיקה ללכת לבית הספר, השלב הראשון בתהליך אני שם על השולחן את כל ההאשמות המוסריות והפסיכולוגיות שלה על הבת שלה. השמצות מוסריות: היא עצלנית, חסרת אחריות. פסיכולוגיות: היא מנסה לברוח מהתמודדות עם הקשיים כי היא רגילה שנותנים לה הכל בקלות...

באותה הזדמנות אפשר גם לשים על השולחן, את ההשמצות של האימא על עצמה. אני לא אמא מספיק טובה, אני לא דוגמא טובה בשבילה...

הדרך היחידה לצאת מהסבך הזה הוא לכבד את הבת שלה על הבחירה שלה, לא על עצם אי ההליכה לבית הספר שיכולה להיות שנויה במחלוקת אלא על הערך שבא לידי ביטוי בכך, הערך שמניע את הבת שלה.

ובכן מצאנו יחד דרך מכבדת להסתכל על הנערה, מדובר בילדה שלמרות לחצים אדירים מאמא מאבא, מהמחנכת, יועצת בית הספר והפסיכולוגית החליטה לעשות את מה שנראה לה נכון, ובלי לריב עם אף אחד. היא מוכיחה גבורה ואומץ לב מול כל הלחצים, שאף אחד מהמבוגרים שלוחצים עליה לא היה עומד בהם. הערך עליו היא מגינה הוא עצמאות וחופש בחירה, ולכן כל ניסיון להכריח אותה נידון לכישלון, הנערה פשוט חזקה יותר מהם, והיא נלחמת על עצמאותה, לכן להכריח אותה זה לפגוע בערך החשוב לה ביותר, וזה לא בא בחשבון.

כל זה התחיל תהליך של שינוי בו האמא יכלה שוב לאהוב את ביתה אהבה פשוטה, כיוון שהיא מעריכה אותה. הם חזרו לדבר בינהן, והשבוע קיבלתי מייל שהיא חזרה ללימודים.

שיעורי הבית שלכם השבוע:

ראשית, לתת להורים שלכם לקרוא את המאמר הזה, כי לדעתי הוא ממש חשוב גם בשבילם.

שנית אני מציע להתחיל לשים לב לערכים שעליהם שומר מי שמתווכח איתכם , או סתם מדבר.

ברגע שתשקפו ותכבדו את זה כל ההתנגדות והמלחמה נעלמת.

לדוגמא:

ויכוח שגרתי	להגיד בפירוש את הערך של הצד השני, שידע שהבנתם.
אמא: למה אתה לא עושה שיעורי בית!!!	אמא: למה אתה לא עושה שיעורי בית!!!
נער/ה: אין לי כוח.	נער/ה: למה זה כל כך חשוב לך?
אמא: מה יהיה אתך? את/ה חושב/ת להעביר ככה את החיים...	אמא: מי שלא מתמודד עם שיעורי בית, איך יתמודד עם דברים קשים באמת...
נער/ה: מה את מבינה בכלל... אין שום קשר בין החיים לשיעורי בית המטומטמים של המורה המפגרת שלי...	נער/ה: אני יודע/ת שחשוב לך שאתמודד עם קשיים ולא אתחמק מהם, לא נראה לי שזה מה שקורה לי בחיים. אני דווקא מתמודד/ת עם הקושי שבX נכון אמא?
אמא: איך את מדברת על המורה...	אמא: באמת כל הכבוד לך על ההתמודדות בX... אבל מה עם השיעורי בית?
	נער/ה: אני בקריזה על המורה שמנסה להשתלט עלי, אני מרגיש/ה כאילו אני עבד שלה כשאני עושה שיעורי בית...

קשה לכם למצוא את הערך שמניע את ההורים שלכם, או של הילדים שלכם?

אתם מוזמנים להיעזר במאמני כוונה בפורום צעירים בשיתוף עולם קטן באתר כוונה פורום צעירים בכוונה

להתראות בפורום

מתי