Translate

מכללת כוונה

יום חמישי, 19 ביוני 2014

איך כותבים בקלות תעודה מעצימה ומפרגנת שנותנת פירות חינוכיים לטווח ארוך בלי לטאטא בעיות מתחת לשטיח.

[המאמר נכתב עבור משרד החינוך ופורסם בחוברת 'חמ"ד של תעודה' ]
המתח המתלווה לכתיבת התעודות פעמיים בשנה, איננו רק בגלל עומס הזמן הכרוך בכך, לא רק בגלל השעות הנוספות שהמורים משקיעים. אלא בעיקר בגלל עומס המחשבות וההתלבטויות הכרוך בבחירת המילים הנכונות. מילים שיבטאו את המצב, ושישיגו את המטרה החינוכית. המורים מתלבטים כמה להדגיש את הפערים, וכמה לפרגן, כמה לחדד וכמה לכסות, מדמיינים ומוטרדים ממה יגידו התלמידים מה יחשבו ההורים, ומה יגיד המנהל כשיחתום על התעודות, והעיסוק הזה מתיש ביותר. אל מעמד חלוקת התעודות מתכנסות כל המחשבות החינוכיות וכל מערכת היחסים עם התלמיד, וכמה קשה במילים הספורות שבתעודה לבטא את המסר המדויק שיפעל נכון ברגע זה.
אבל ישנה דרך להשתמש במעמד התעודה ליצירת תנופה חינוכית שמבוססת על האנרגיה של התלמיד, ובמקום להעמיס על המורים דאגות, היא תשחרר אותם להיות המחנכים הדגולים כפי שהם באמת.
כדי לעשות זאת עלינו להכיר את הדרך להניע אנשים באמצעות האנרגיה שלהם, ולהבין את התפקיד המיוחד שלנו בתהליך שכזה.

כאשר אנחנו ניגשים להשפיע על אחרים אנחנו בדרך כלל נוטים להתחיל בהסברים ארוכים בעלי אפקטיביות נמוכה. ארבעת הדברים שאנחנו מאריכים להסביר לאנשים, מתרכזים בנקודות הבאות:
  1. להראות את הפער – היית צריך להגיע ל... ולא עשית זאת
  2. לאבחן סיבות – אתה לא מצליח כי ברקע שלך יש...
  3. לאבחן מידות רעות – אתה לא מצליח כי אתה עצלן...
  4. להציע פתרונות – אתה צריך להתאמץ יותר ולהשקיע יותר.
אנחנו עושים זאת בתום לב משום שאנחנו משתמשים באותן שיטות לנסות להניע את עצמנו, כדי להבין כמה זה לא אפקטיבי אני מציע שתעלו בדעתכם כעת תחום בחייכם שבו אינכם מתפקדים ברמה שהייתם רוצים לתפקד, יכול להיות שזה לאכול בריא, לשמור על כושר גופני, להרוויח כסף, או כל דבר אחר.
להראות את הפער - אם נבוא לאדם שמן ונסביר לו באריכות למה הוא צריך להיות רזה, האם זה יעזור לו? אם נסביר לו עוד שיש אנשים רזים והוא אמור להיות כמוהם, האם זה יעשה לו חשק לדיאטה?
לאבחן סיבות - אם נסביר לו שזה בגלל שהוא רגיל מילדות לאכול לא נכון, או אם נסביר לו שזה בגלל חוסר באהבה, האם זה יעזור לו להרזות?
לאבחן מידות רעות - אם נסביר לו שיש לו כאן התמודדות עם יצר האכילה ושהוא צריך להתגבר ולא להתפתות כל כך, האם זה יעזור?
להציע פתרונות - אם נציע לו דיאטות, או ניתן לו תפריט האם זה ישנה את המצב.
כל אחת מהשיטות האלו יכולה לתרום קצת למי שכבר רוצה לעשות שינוי אבל לא יכולה ליצור מוטיבציה, משום שהרצון שלנו מושפע מעט מאד מהסברים. אם אנחנו רוצים לעזור למישהו לעשות שינוי חיובי עלינו לעבוד איתו ברובד של הרצון ולא ברובד של התובנות. לא רק שההסברים אינם מעלים את המוטיבציה, לעיתים קרובות האדם השני כבר יודע אותם, ומתוסכל מחוסר היכולת ליישם אותם, והם מוסיפים תסכול על תסכולו.

הסימנים לכך שאנחנו במערכת יחסים חינוכית מהסוג של 'הסברים'
  • אנחנו חוזרים על עצמנו שוב ושוב.
  • מיקוד יתר בצד השלילי, במידות הרעות, או בחוסר תפקוד.
  • אנחנו נמצאים בתפקיד של המומחים הידענים והמאבחנים והתלמיד או האיש הנעזר נעשה קטן.
  • התוצאות באות במאמץ ותמיד פחות ממה שציפינו.  
המחנך כמאבחן מידות טובות
הדבר ידוע ומפורסם שלדון לכף זכות זוהי הדרכה חינוכית ראשונה במעלה, הדבר כתוב ומצוטט ללא הרף, אך לא תמיד אנחנו יודעים כיצד ליישם זאת הלכה למעשה.
כאשר התלמיד איננו עומד בדרישות אנחנו באופן מיידי מייחסים לו מידות רעות, ממש כשם שאנחנו עושים עם עצמנו. אם איננו מגיעים ליעד שקבענו לעצמנו אנחנו יורדים על עצמנו שאנחנו היינו עצלים שלא התאמצנו מספיק או שלא לקחנו אחריות.
הבעיה היא שאבחון מידות רעות מספק ליצר הרע שבתוכנו הוכחות נוספות שאנחנו באמת גרועים, ואם כך אז הסיכוי להשתנות באמת קטן וחבל על המאמץ. רובנו חושבים שאם רק היינו מתאמצים יותר היינו מגיעים יותר רחוק, ולכן בתפקידנו כמחנכים אנחנו דוחקים בתלמידים להתאמץ יותר.
המיקוד בריסון הפנימי של התלמיד ובכוח המשמעת הפנימית מכיל בתוכו גם את שבירת הרצון, וזוהי כבר בעיה של ממש.
" הרב קוק: הרצון הוא מקור החיים. רצון האדם הוא באמת יסוד שכלולו והוייתו. אמנם הרצון הזה צריך הוא פתוח ועישוי, יותר מכל הכחות כולם. בילדות האנושיות, הרצון הטבעי של האדם צריך חינוך של כניעה, של שבירה, ושל היפוך. כל זמן שהאדם הולך ומשתכלל, כך רצונו העצמי הולך ונהפך לטובה, ושבירתו של הרצון מאבדת טובה רבה..."

אם כן עלינו לנקוט בדרך אחרת, דרך שאיננה של שבירה אלא של צמיחה.
נתאר לעצמנו, מה היה קורה אילו במקום להסתכל על המידות הרעות שלנו או על היצר הרע שלנו ולראות כמה הוא גדול וכמה אנחנו צריכים לרסן אותו, היינו מפנים את נקודת המבט שלנו אל המידות הטובות שלנו וכמה אנחנו רוצים לפתח אותם? כמובן שהרצון הטוב היה מתחזק, ואיתו האנרגיה לעשייה.
זו לא רק שיטה טובה יותר, אלא גם אמיתית יותר, הנה מה שאומר הבעש"ט בעניין
"כי חכם מכיר את עצמו וחסרונו, מה שאין כן השוטה מכיר אחרים ליתן בהם דופי, ואינו מכיר את עצמו לידע חסרונו... כי יש בקדושה היכל זכות ולעומת זה יש בקליפה חובה, וההפרש שיש בין זה לזה, כי בהיכל זכות כשדנין את האדם שם הכל פותחין ומהפכין לזכות, אפילו בדין הרשע, אבל בהיפוך בהיכל חובה: הכל פותחין בחובה...
אם כן בזה יוכל כל אדם לידע את עצמו ומדרגתו אם הוא דן את כל אדם לזכות, אזי הוא בקדושה, ששם היכל זכות על שם כך שפותחין בזכות כל אחד, ואם הוא דן את כל אדם לחוב, אזי הוא בקליפה ששם היכל החוב שדנין האדם לחוב..." (בעש"ט עה"ת פרשת קדושים).
כלומר אבחון מידות רעות על פי הבעש"ט הוא אומנותו של היצר הרע, לא לחינם הוא נקרא השטן, הוא עומד ומשטין ומקטרג. ומנגד בהיכל הזכות בעולם הקדושה שם פותחים תמיד בטוב.
כיוון שגם לתלמיד עצמו יש יצר הרע, אם כן בתוך התלמיד עצמו נשמע הקול הפנימי שאומר 'אתה לא בסדר'. איך יוכל התלמיד להתמודד עם הקול הפנימי הזה? תפקידו העיקרי של המחנך הוא הסניגור, הוא האדם שרואה בך מידות טובות גם כאשר קשה לראות זאת, ונקודת המבט הזו עצמה מפתחת את הטוב שבך ומסייעת לך להתמודד עם הביקורת הפנימית שלך, כפי שאומר ר' נחמן מברסלב:
דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל - יְדֵי - זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה... (ליקוטי מוהר"ן סימן רפב).

תפקיד המחנך בהתפתחות המידות של התלמיד
מתוך האמונה שהמידות הטובות הם טבעיות לנו וחלק מאיתנו כבעלי נשמה וצלם אלוקים, עלינו להתמקד במידות הטובות של התלמיד כדרך  להשפעה חיובית. כעת עלינו לראות כיצד מיישמים זאת הלכה למעשה בכל יום בכיתה ובמיוחד בתעודה.

בכל פעילות יש לציין לשבח מידות טובות שהתלמיד הביא לידי ביטוי, כדי לבנות לו בסיס איתן של אמונה במידות הטובות שלו.
הדבר חשוב במיוחד כאשר התלמיד חווה הצלחה, זוהי הזדמנות לחגוג איתו את ההצלחה, כהוכחה לכך שהשיג הישגים בזכות המידות הטובות שלו. לתת לו לבטא את החוויה של 'השגתי בזכותי' שהוא לדברי הרב קוק הרגש המניע החיובי הבסיסי ביותר.
"ההרגשה המעולה של נהנה מיגיע כפו היא היותר שלמה וטובה של כל ההרגשות המוסריות שבאדם..." עין איה ברכות א ק"א
לדוגמא: "מצא חן בעיני איך שהתעקשת למצוא את התשובה בעצמך גם כשיכולת להעזר בחבר"

בנוסף למידות טובות חשוב לציין מיומנויות ואיכויות מכל הסוגים והמינים. לא להסתפק במחמאות כלליות של 'כל הכבוד' שנתפסות כלא אמינות, אלא להחמיא בצורה נקודתית.
לדוגמא: " משה, מצא חן בעיני הניסוח הקצר והקולע שלך, יש לך יכולת ניסוח מעולה"
חשוב לעשות זאת שוב ושוב במגוון רחב של מיומנויות אישיות ולימודיות, משום שאנו לא יודעים מה יקלט בליבו יותר מאחרים. לאחר מכן כאשר הבחנתם שהתלמיד קיבל את השבח ומפנים אותו אפשר להתמקד ביכולת הזו ולפתח אותה עוד ועוד על ידי התייחסות נוספות מסוגים שונים. לדוגמא כאשר יש שאלה לדיון בכיתה ואתם בוחרים במשה לענות אפשר לומר "בואו נשמע את הניסוח של משה לעניין" הסימן המובהק לכך שהתהליך מתפתח יהיה שמשה יהפוך ליוזם במשימות שדורשות ניסוח מתוך ביטחון ביכול שלו.
הביטחון העצמי שלנו ושל תלמידינו נבנה מתוך הכרה ביכולות שלנו ובמידות הטובות שלנו, כאשר אנו רואים שהם הופכים לתוצאות במציאות. יצירת הקשר בין המידה הטובה או היכולת לתוצאות שאני משיג היא המפתח לביטחון עצמי בכל התחומים.
כדאי לשים לכך שבהרבה מהמקרים המידה הטובה שהתלמיד מראה נמצאת בחיתוליה ואנחנו עלולים לבטל אותה כלאחר יד. היצירתיות שראינו היא בוסרית, יכולת הניסוח אמנם מתפתחת אבל עדיין רב השגוי על התקין וכיו"ב. גדולתו של מורה היא דווקא בראיית העתיד הטמון בהתחלה זו, משום שכולנו נמצאים כל הזמן כאנשים בהתפתחות של הנשמה שלנו. לכולנו יש כל הזמן התחלות טובות, הדרך לעצור התפתחות קטנה היא להשוות אותה לסטנדרט גבוה יותר שמבטל את חשיבותה. למה הדבר דומה לנבט שמציץ מהאדמה של עץ מפואר ואנחנו דורכים עליו כי הוא כלום לעומת העץ שלידו. התפקיד שלנו כאן כמחנכים הוא לכבד את ההתחלה החדשה כאוצר יקר שעוד יצמח לעץ, ולראות בהתחלה הזו את העץ העתיד לצמוח. ההכרה שלנו שיש בהתחלה הזו דבר בעל ערך היא מה שיאפשר את הצמיחה שלה אצל התלמיד בהמשך.

מצב שמוגדר לכאורה ככישלון – זהו האתגר האמיתי של כל מורה כי ברגע שאנו מזהים תפקוד חסר של תלמיד אנחנו באופן אוטומטי מסבירים אותו במידות רעות. לדוגמא הוא לא מתמיד, הוא מתעצל, הוא לא נחוש, הוא נסחף אחרי חברים... וכאמור לעייל אבחון שכזה רק מעצים את הצד השלילי.
מנגד איננו רוצים לטאטא את הבעיות ולדון לכף זכות בצורה מלאכותית, כי לא נוכל לקדם אותו אם נטשטש את הפערים. לדון לכף זכות אין פרושו לטאטא את הבעיות או להתעלם מהקשיים אלא להאמין באדם למרות המצב הנוכחי שלו מתור ראייה שהוא יגיע מעבר לכך.

על כן עלינו לראות בעצמנו ואז להראות לו את היכולת שלו להתמודד עם האתגרים והפער שהוא נמצא בו בזכות המיומנויות שלו והמידות הטובות שלו.
לדוגמא: "אני מבין שהיחסים שלך עם המורה לאנגלית על הפנים וזה לא יכול להמשיך כך, אבל אני זוכר שבשנה שעברה כשהתמודדת עם הריב עם חברך, הצלחת לסיים את זה בזכות רעיון יצירתי שלך להזמין אותו לחוג הג'ודו שאתה משתתף בו, והיכולת שלך לרתום אנשים נוספים לתהליך הפיוס, אני בטוח שהיצירתיות הזו שלך תסייע לך גם כאן, ואם תבוא עם רעיון אני אשמח לעזור לך ליישם אותו".



הסימנים לכך שאנחנו במערכת יחסים חינוכית של עין טובה
  • אנחנו מדברים ולא מסבירים.
  • השיחות סובבות סביב מה שישנו, כלומר מיקוד במידה הטובה שישנה או שמתפתחת.
  • אנחנו נמצאים בתפקיד של השותפים והתלמיד או האיש הנעזר נעשים גדולים.
  • התוצאות באות בקלות.


הנה שתי דוגמאות להערכה אישית מתעודות שחולקו בכיתה א' בבית הספר ראשית בקרית מנחם בירושלים בסיום שנת תשע"ג, על ידי מורה שאני מאד מעריך, שמדגימות את תשומת הלב למידות הטובות, ואת ההכרה בכוחות המתפתחים המאפשרים לתלמידה להתמודד עם הקשיים.

את ילדה מתוקה, נבונה ומלאת חיים. נחושה אחראית ורודפת צדק ואמת. שמחתי לראותך מתבגרת ולומדת לשקול את מילותיך בנועם ובחן. את רגישה לחברותיך ואהובה עליהן, תודה על אהבת הלימוד שאת משרה בכיתה.       אוהבת המורה קרן.

את ילדה מתוקה, נבונה ומיוחדת, אהובה על מורייך וחברותיך. אהבת השלום והשקט שלך מעוררים התפעלות. את לומדת בחריצות, באחריות ובמסירות רבה. אני שמחה לראותך יותר בטוחה ומאמינה בעצמך. תודה על הנועם שאת משרה בכיתה.  עלי והצליחי ויהי ה' עמך. אוהבת המורה קרן.

לסיכום עיקר עבודת המחנך היא לפתח את הרצון של התלמיד, ולא לבלום אותו, ההזדמנות של נתינת התעודה היא הזדמנות להבליט את המידות הטובות של התלמיד בהצלחותיו ובהתמודדות עם קשייו, הזדמנות שבה מילים מעטות יכולות לתת פרי רב. שימוש בגישה שכזו יכול להפוך את יסורי כתיבת התעודה לתענוג ולעבודה חינוכית עמוקה ומהנה.

מתי וכסלר
מייסד מכללת כוונה

אימון יהודי לתוצאות

להורדת המאמר בקובץ pdf לחצו כאן

לחומר נוסף בדף הפייסבוק של כוונה

לאתר מכללת כוונה