אני רוצה ביטחון עצמי כמו של נפתלי בנט

אני לא יודע מה אתך
אבל אני רוצה ביטחון עצמי כמו של נפתלי בנט!

רק שיש לי בעיה קטנה

לא הייתי בסיירת מטכ"ל
לא פיקדתי על כוח ציידי רקטות במלחמת לבנון
לא הועסקתי בלשכת ראש הממשלה
לא יודע להתראיין בטלויזיה האמריקאית
לא כבשתי בסערה את המפדל והבאתי אותה לשיא של כל הזמנים
לא עשיתי אקזיט בהייטק ב145,000,000 $

רשימת ההישגים שלי פחות מרשימה...
שרתתי בשריון ואפילו קיבלתי צו 8 בחומת מגן
ביליתי הרבה שעות בתוך קופסה בכוח מאסף
והצלחתי לעבור סדיר ומילואים בלי לירות אף פעם באף אחד
בתפקיד הבכיר ביותר שלי הייתי סגן מנהל בית ספר לתלמידים שנשרו ממערכת החינוך [אולי 50 תלמידים]
אם אני אצפה בראיון בטלוויזיה האמריקאית אני אבין את הרוב...
הצבעתי למפדל כמה פעמים
ניסיתי להשקיע בדירה, בינתיים אין תוצאות
ויש לי רק 1,321 לייקים בפייסבוק ולא 160,000 כמו לנפתלי

המחשבה הראשונה שעולה לי היא
שכבר אבוד לי
אני לעולם לא אשיג ביטחון עצמי שכזה

חווית חוסר הביטחון הראשונה שעולה בדעתי כרגע היא מגיל 5
למדתי בגן תשב"ר בבית וגן בירושלים
זה היה גן חרדי
ולמדנו לקרוא כבר בגן חובה
אני זוכר את עצמי ניגש לבועז מזרחי
אני רואה שהוא קורא ספרון קטן
מהסוג שיש בו שתי שורות בכל עמוד
והוא קורא אותו...
אני עדיין רק לומד לחבר אותיות למילים
סיפרתי לאמא שלי והיא אמרה
"כן, בועז כבר יודע לקרוא"
זה לא היה נעים כלל וכלל,  וזה מה שגרם לי ללמוד לקרוא מהר מאד...

המחשבה השנייה שעולה היא
שלעשות אקזיט יכול להחליף טיפול פסיכולוגי...
מי צריך לדבר על חווית חוסר הביטחון הראשונה
כשיש לי מליונים בבנק

אז איך בעצם בונים ביטחון עצמי?
פגשתי בשמונה השנים האחרונות כמאמן וכמנחה קבוצות המון אנשים
מתוכם פגשתי מקרוב ממש 433 בוגרי קורס מכוונים, ויותר מ 100 לקוחות פרטיים
שמעתי את הסיפורים שלהם, את המחשבות הפנימיות שלהם
ראיתי את הדרך שבה הם רכשו מה שנקרא 'ביטחון עצמי'

ומה גיליתי

1. לא מצאתי אף אדם שאין לו בעיה של ביטחון עצמי!
[אבל לא אימנתי עדיין את נפתלי...]
2. אין שום דרך לחזק את הביטחון העצמי באמצעות שיחה על ביטחון עצמי.

אני רוצה לאתגר אותך עכשיו
לענות בזריזות על שתי השאלות הבאות:

למה העולם צריך אותך?
מה היה חסר לנו בלעדיך?

נו...

רוב האנשים נכשלים במבחן הזה
כי הם לא ביררו לעצמם את התשובה
וחשוב מאד לענות לשאלה הזו
כי השאלה הזו קיימת בתוכנו!

למעשה אחד הדברים שגיליתי הוא
שרוב האנשים מפחדים בסתר ליבם שהם מיותרים
זה נובע מלחישת הנחש, מהיצר הרע בכבודו ובעצמו
תשמעו מה שאומר ר' שלמה קרליבך

"אומר האיז'ביצר: בעצם כל הטעויות שלנו באות מכך שאנחנו לא כל כך בטוחים שאנחנו צריכים להיות כאן בעולם.
... תקשיבו למילים, אני קורא לכם מה'בית יעקב': 'והנה זה הכוח צפון בלב האדם שמקטרג על הוויתו. וממילא זה הכוח ירצה להביא את האדם לאבדון ותוהו, ולכן ירצה להחטיאו'.
יש משהו בתוכי האומר: 'אלוקים למה אתה זקוק לי? אני חסר תועלת. אני כלום.' והקול הזה הוא זה שרוצה כל הזמן שאעשה משהו לא נכון. כדי להוכיח לי שאני באמת חסר ערך..."

אבל אל דאגה
יש הרבה מה לעשות ואפילו בקלות

אם גם לך יש חשק
להרגיש מצויין עם עצמך בלי לפחד מאף אחד
ונראה לך שווה להקדיש שעה
כדי ללמוד שלושה צעדים פשוטים לחיזוק הביטחון
שכל אחד יכול לעשות בקלות

אני מזמין אותך לשיעור אינטרנטי בכניסה חופשית

http://campaigns.mati-wexler.com/node/17

להתראות

מתי וכסלר

המתכון לכישלון ביחסים  - פרשנות פסיכולוגית.

[כתבה שנכתבה לגיליון של "עולם קטן" ירחון לצעירים]

לסיכום הסדרה על יחסי הורים וילדים אני רוצה ללמד אתכם את העיקרון החשוב ביותר ביחסים בין הורים וילדיהם, וביחסים בכלל על פי הגישה של כוונה אימון יהודי לתוצאות, והוא העיקרון הישן והטוב של לדון לכף זכות. אם אני מסוגל לדון מישהו לכף זכות יהיו לי יחסים טובים איתו, נקודה!.

אבל, אנחנו תמיד מבינים את עצמנו טוב יותר מאת הצד השני. כאשר אנחנו כועסים אנחנו 'פשוט לא מבינים' למה הוא מתנהג ככה, איך הוא לא רואה מה הוא עושה לי?! ולא יכולים לדון אותו לכף זכות.

אם נצליח להבין את הדינמיקה של ויכוחים נוכל לצאת ממנה בקלות.

ובכן מה קורה בויכוחים או בסכסוכים ארוכים בין הורים וילדיהם, מתחילות האשמות הדדיות. האשמות ההדדיות הן משני סוגים עיקריים, השמצות מוסריות והשמצות פסיכולוגיות.

האשמות מוסריות

לא אכפת לך ממני, אתה חושב רק על עצמך, אתה חסר אחריות, אם היתה בך טיפת יושר היית מודה ש... וכדו' אתם בטח מכירים את זה. כן למעשה אנחנו מאשימים את השני בהפרת ערך חשוב כלשהו כמו אחריות, כבוד, יחס לזולת, אמונה, יושר וכו'.

השמצות פסיכולוגיות

זה שאתה לא מסוגל להתמודד עם ה... זה לא סיבה שתוציא את זה עלי.

חוסר הביטחון שלך גורם לך להגיד...

בגלל שאתה מקנא ב... אתה לא מסוגל לחשוב בהיגיון...

כל האשמה פסיכולוגית כוללת בתוכה גם פגם מוסרי, אולם מה שחמור יותר בהאשמות פסיכולוגיות, הן ש'ניתוח האישיות' שעושים אחד לשני, נתפס יותר בקלות בתודעתו של המושמץ והוא מתחיל להאמין בו. כשאנחנו משליכים כלפי מישהו הסבר על הסיבות שהוא מתנהג, יותר קשה לו להילחם בזה.

למעשה זו אחת מהשיטות הנפוצות ביותר היום להתייחס לאנשים, בכל כתבה בעיתון שמתארת מישהו תוכלו למצוא אבחנות פסיכולוגיות, על מה יש באישיות שלו שגורם לו להתנהג כך. כל זה הוא חלק מהתרבות הפסיכולוגית שבתוכה אנחנו חיים, ושולטת בכיפה במאה השנים האחרונות.

תוכלו לשים לב שההשמצות הפסיכולוגיות שאמרו לכם הם המרגיזות ביותר, והסיבה היא שפרשנות פסיכולוגית למעשים שלי היא תמיד מוציאה אותי קטן, ופחות ערך.

אני כבר לא עושה את מה שאני רוצה, אלא דחפים בלתי מודעים או בלתי נשלטים מנהלים אותי. התפיסה הזו היא טעות קריטית, המבוססת על טעות גדולה אחרת, אנחנו רגילים לחשוב שאם נבין את הסיבה הפסיכולוגית להתנהגות שלנו נוכל לשנות אותה. ברוב המקרים קורה ההיפך, ההסבר הפסיכולוגי שלי כובל אותי, הוא משמש כאליבי לא להשתנות, ואנו נוטים לשקוע בתוכו, וכך הנבואה מגשימה את עצמה. דוגמא מובהקת היא אבחון כלקוי למידה שברוב המקרים האבחון גורם לתלמיד להאמין שהוא 'דפוק עם דיפלומה', ולהפסיק להאמין בעצמו, עד כדי כך שלהערכתי ברוב המקרים התועלת שבאבחון קטנה מהנזק לתודעה.

אנחנו זקוקים לאבחון של היתרונות שלנו ולא של הבעיות שלנו, ואז גם הנבואות הללו יגשימו את עצמן.

הסוד בפיתרון של יחסים הורים וילדיהם נעוץ ביכולת שלנו לפרש אותם פירוש חיובי ומעצים.

המתכון להצלחה ביחסים – התיחסות לערך שחשוב לאחר.

הנחת היסוד היא שמה שמניע אותנו אלו ערכים חשובים שאכפת לנו מהם, מה שאנחנו רוצים מניע אותנו. אנחנו מתווכחים עם אחרים כי אנחנו מגינים על ערך שחשוב לנו, וגם הם עושים אותו דבר. כל עוד אנחנו מאיימים על הערך שחשוב לצד השני הוא ימשיך להילחם.

סיפור

הגיע אלי אימא מודאגת שביתה בת ה17 הפסיקה ללכת לבית הספר, השלב הראשון בתהליך אני שם על השולחן את כל ההאשמות המוסריות והפסיכולוגיות שלה על הבת שלה. השמצות מוסריות: היא עצלנית, חסרת אחריות. פסיכולוגיות: היא מנסה לברוח מהתמודדות עם הקשיים כי היא רגילה שנותנים לה הכל בקלות...

באותה הזדמנות אפשר גם לשים על השולחן, את ההשמצות של האימא על עצמה. אני לא אמא מספיק טובה, אני לא דוגמא טובה בשבילה...

הדרך היחידה לצאת מהסבך הזה הוא לכבד את הבת שלה על הבחירה שלה, לא על עצם אי ההליכה לבית הספר שיכולה להיות שנויה במחלוקת אלא על הערך שבא לידי ביטוי בכך, הערך שמניע את הבת שלה.

ובכן מצאנו יחד דרך מכבדת להסתכל על הנערה, מדובר בילדה שלמרות לחצים אדירים מאמא מאבא, מהמחנכת, יועצת בית הספר והפסיכולוגית החליטה לעשות את מה שנראה לה נכון, ובלי לריב עם אף אחד. היא מוכיחה גבורה ואומץ לב מול כל הלחצים, שאף אחד מהמבוגרים שלוחצים עליה לא היה עומד בהם. הערך עליו היא מגינה הוא עצמאות וחופש בחירה, ולכן כל ניסיון להכריח אותה נידון לכישלון, הנערה פשוט חזקה יותר מהם, והיא נלחמת על עצמאותה, לכן להכריח אותה זה לפגוע בערך החשוב לה ביותר, וזה לא בא בחשבון.

כל זה התחיל תהליך של שינוי בו האמא יכלה שוב לאהוב את ביתה אהבה פשוטה, כיוון שהיא מעריכה אותה. הם חזרו לדבר בינהן, והשבוע קיבלתי מייל שהיא חזרה ללימודים.

שיעורי הבית שלכם השבוע:

ראשית, לתת להורים שלכם לקרוא את המאמר הזה, כי לדעתי הוא ממש חשוב גם בשבילם.

שנית אני מציע להתחיל לשים לב לערכים שעליהם שומר מי שמתווכח איתכם , או סתם מדבר.

ברגע שתשקפו ותכבדו את זה כל ההתנגדות והמלחמה נעלמת.

לדוגמא:

ויכוח שגרתי	להגיד בפירוש את הערך של הצד השני, שידע שהבנתם.
אמא: למה אתה לא עושה שיעורי בית!!!	אמא: למה אתה לא עושה שיעורי בית!!!
נער/ה: אין לי כוח.	נער/ה: למה זה כל כך חשוב לך?
אמא: מה יהיה אתך? את/ה חושב/ת להעביר ככה את החיים...	אמא: מי שלא מתמודד עם שיעורי בית, איך יתמודד עם דברים קשים באמת...
נער/ה: מה את מבינה בכלל... אין שום קשר בין החיים לשיעורי בית המטומטמים של המורה המפגרת שלי...	נער/ה: אני יודע/ת שחשוב לך שאתמודד עם קשיים ולא אתחמק מהם, לא נראה לי שזה מה שקורה לי בחיים. אני דווקא מתמודד/ת עם הקושי שבX נכון אמא?
אמא: איך את מדברת על המורה...	אמא: באמת כל הכבוד לך על ההתמודדות בX... אבל מה עם השיעורי בית?
	נער/ה: אני בקריזה על המורה שמנסה להשתלט עלי, אני מרגיש/ה כאילו אני עבד שלה כשאני עושה שיעורי בית...

קשה לכם למצוא את הערך שמניע את ההורים שלכם, או של הילדים שלכם?

אתם מוזמנים להיעזר במאמני כוונה בפורום צעירים בשיתוף עולם קטן באתר כוונה פורום צעירים בכוונה

להתראות בפורום

מתי

מוכנה שיעשו לך את זה? הסיפור של רוני

כתבה שניה בסדרה עבור ירחון הנוער עולם קטן

ובכן אמיתי מהגיליון הקודם הבין ש'הכדור בידים שלו' ושאם הוא רוצה שהיחסים שלו עם ההורים שלו יהיו טובים יותר הוא צריך לקחת יוזמה.

בכל מערכת יחסים אנחנו אחראים על 100% על המאה אחוז שלנו, נכון שיש צד שני וגם הוא אחראי 100% מצידו, אבל למאה אחוז שלנו יש השפעה מכרעת.

קשה לקבל את האמירה הזו משום שהיא מאד מחייבת אותנו, אנחנו נעשים לפתע אחראים על כל מה שקורה לנו עם אנשים. אבל מי שיהיה מוכן ללכת עם ההיגיון הזה יגיע רחוק, משום שלמעשה בהכרה בכך אתה נעשה בן חורין על חייך, ומקבל תחושת כוח ועוצמה.

אבל יש צעד שנמצא מעבר לתובנה הזו שבלעדיו כלום לא יקרה. כמו הרבה תובנות בחיים עצם ההבנה לא תמיד מספיקה בכדי ליצור פעולה חדשה, כמו שאנחנו יודעים שצריך לאכול בריא אבל רוב האנשים ממשיכים לאכול כהרגלם. אנחנו חייבים לשנות 'הוויה' להיות אנשים אחרים.

כדי להמחיש את זה אספר לכם על סיפור אמיתי מהשבוע אך כמובן עם טשטוש של הפרטים המזהים. מדובר במשפחה קרובה שלי ויש לי שם יחסים מאד טובים וחמים, הבת הגדולה באותה משפחה שמה רוני היא בת 14 וחזרה מהלימודים בוכיה. 'הדר' אחת התלמידות בכיתתה מציקה לה ומטרידה אותה שוב ושוב, והיא לא יודעת מה לעשות.

רוני מספרת שהדר תלמידה חלשה מאד מבחינה לימודית מתקנאת בה כי היא אחת התלמידות הטובות בכיתה, ומשפילה אותה בכל מיני דרכים. מקללת אותה, עושה ממנה צחוק לפני כל התלמידות האחרות, ורוני ממש לא יודעת מה לעשות. זה הגיע לשיא שאחרי כל ההטרדות הדר ניגשה לרוני וביקשה ממנה לתת לה להעתיק את התשובות לשיעורי הבית, רוני פשוט לא הצליחה לדבר.

רוני היא ילדה טובה של אמא, ואף פעם לא מוכנה לריב על שום דבר, נערה עדינה שתמיד אהובה, ובעצם שום דבר לא הכין אותה להתמודדות עם הדר, הדבר היחידי שהיא עושה זה להתעלם, ולעשות כאילו כלום לא קורה, מה שרק גורם להדר להחריף את ההטרדות.

שאלתי את רוני, אם היא עושה את זה בגלל שהיא מקנאת בך, למה היא בחרה אותך ולא עוד בנות אחרות שהן תלמידות טובות. זו שאלה מאד קשה כי רוני חשה קורבן בסיפור ולשאול שאלה כזו מחזיר את הכדור לידיים שלה, מכיוון שהיחסים שלנו כקרובי משפחה ממש טובים רוני הסכימה להתבונן על השאלה אך לא מצאה תשובה. אמרתי לה שהסיבה שהדר מציקה לה זה משום שהיא מוכנה לסבול את זה!

זה היה ממש קשה להבנה כי רוני ממש סובלת מהסיטואציה, וקשה להבין איך אפשר להגיד שהיא מוכנה לסבול את זה.

התחלנו בכמה סימולציות אני לקחתי את התפקיד של הדר, שבהן רוני היתה צריכה לענות באגרסיביות להדר, כדי להתחיל לגלות בעצמה את הכוחות של מלחמה, כוחות בריאים בנפש שדרושים לה כעת בכדי להגן על עצמה.

לאט לאט רוני נשמעה יותר משכנעת כשהיא אמרה להדר, תחפשי את החברים שלך... ואני לא אפרט את ההמשך, אבל זה לא היה מספיק לטעמי בשביל לעצור תלמידה חזקה כמו הדר.

ואז נכנסה לתמונה האחות הקטנה של רוני, שמה שקד והיא בת חמש בסך הכל, אבל היא חשבה שרוני יושבת על המקום שלה בשולחן, והגיעה בריצה ובצעקה, זוזי מהכיסא שלי! היא היתה כל כך חד משמעית שרוני מייד פינתה את הכיסא בבהלה.

אתם מכירים את זה אח או אחות קטנים, שאין להם שום עכבות ופשוט עומדים על שלהם? זה היה ממש התרחשות בשידור חי של האסרטיביות שרוני היתה צריכה.

ראית את זה? שאלתי אותה ככה זה צריך להיות.

זה לא המילים שאת אומרת , זה מי שאת כשאת אומרת אותם.

את אחותך הקטנה אף אחד לא היה מטריד, היא פשוט לא מוכנה שיעשו לה את זה!

סופו של הסיפור שרוני אחרי עוד כמה סימולציות בהשראת אחותה הקטנה נמצאת היום במקום שהיא לא מוכנה באמת להיות קורבן, וההטרדות מצד הדר נעלמו למחרת.

לעיקרון הזה אנחנו קוראים בקורס מאמנים "הוויה" ההוויה שלי היא מי שאני גם ללא מילים ומעשים, אני פשוט כזה. ואנשים אחרים מגיבים להוויה שלי יותר מאשר למילים שאני אומר.

מי שיחליט לעשות שינוי ולקחת אחריות על איך שהחיים שלו נראים, להפסיק להאשים ולהיות קורבן, אלא להיות המקור למה שמתרחש בחיים שלו יראה מייד שינוי בהתייחסות של כל הסובבים אותו.

כל אחד מכיר את הרגע הזה שבו אני החלטת לעמוד על דעתי בעניין מסויים, ופתאום כולם מקבלים שזה אני ומתחילים להתייחס אחרת. אבל כשאנחנו ניגשים לנושא של יחסים אנחנו שוכחים לקחת אחריות כי אנחנו מאמינים שאחרים אשמים.

אגב, יכול להיות שזה נכון, אבל הוויה של קורבן לא תביא אותנו לשום מקום טוב יותר, אז גם אם אנחנו צודקים עדיף להיות חכמים, לקחת את כל האחריות ליחסים עלינו, כדי שאנחנו נוכל לקבוע מה יקרה מחר.

אתם מוזמנים להיכנס לפורום בכוונה ולהעזר במאמנים לזהות מה ה"הוויה" שלכם ביחסים עם אחרים, כדי להתחיל ליצור את מה שאתם רוצים.

שיעורי הבית שלכם השבוע הפעם נועדו כדי לאפשר לכם לראות את ההשפעה של ההוויה שלכם על אחרים.

כדי לוודא שבאמת תוכלו לראות את זה אנחנו צריכים משימות שאין בהם דיבורים ומעשים, כדי שנוכל לבודד את ההוויה שלכם עצמה ולראות איך היא משפיעה.

התרגול האהוב עלי הוא 'לעבור את השומר' ומאות בוגרי קורס מאמנים עשו אותו.

אתם צריכים לעבור את השומר בכניסה לקניון או בכל מקום אחר בלי שהוא יבדוק אתכם או ישאל אתכם שאלות, ואסור לכם לדבר איתו בעניין , פשוט לעבור.

הדרך היחידה לעשות זאת היא לבחור הוויה, כלומר להיות פשוט מישהו שאין שום צורך לבדוק אותו. השומרים מגיבים לזה! ונשארים אדישים אליכם. אם אתם לא בטוחים בעצמכם או עסוקים בשאלה האם תצליחו או לא , זה לא יעבוד, זה צריך להיות שקוף, זה פשוט אתם.

אם זה נראה לכם קל מדי תוסיפו תיק גב גדול ותעברו איתו.

יש לי עוד רעיון מגניב, משהו שאתם יכולים לעשות למורים שלכם אבל את זה אי אפשר לפרסם במגזין, אני אכתוב אותו בפורום.

להתראות בפורום

מתי וכסלר

בעלים ומייסד

מכללת כוונה | אימון יהודי לתוצאות